ארוחה שמתחילה בשעה שבה הם בדרך כלל נרדמים, שינה במקום לא מוכר, והמון דודות שרוצות לחבק. חג עם שני ילדים קטנים הוא מבצע, ורוב ההצלחה שלו נקבעת עוד לפני שיוצאים מהבית. אלה חמשת הדברים ששווה לסגור מראש.
מעברים הם נקודת התורפה של הגיל הרך, וחג הוא רצף של מעברים. יום לפני הנסיעה, ושוב בדרך, מתארים בפשטות: "נוסעים לסבתא, תהיה ארוחה עם הרבה אנשים, אחר כך מתקלחים וישנים שם, ובבוקר חוזרים הביתה". ילדים שיודעים למה לצפות פנויים הרבה יותר לשתף פעולה.
ארוחת חג מגיעה מאוחר מהרגיל, וילד רעב ועייף לא מחזיק מעמד עד הדג. חצי שעה לפני הארוחה נותנים משהו קטן ומזין. חלק מפתיע מהתפרצויות הערב נפתר בדיוק שם.
מתאמים עם המארחים חדר או פינה שאפשר לפרוש אליה כשאחד הקטנים מוצף. לצאת לחמש דקות של שקט עם ילד אחד זו לא עזיבה של הארוחה, זו הדרך לחזור אליה.
שינה במקום חדש נשענת על עוגנים מוכרים: אותו ספר, אותו שיר, אותה שמיכה. את סדר ההשכבה הרגיל עושים גם אצל סבתא, באותו סדר בדיוק. הסביבה חדשה, הטקס מוכר, והגוף נרגע.
מי יושב ליד הבכור בארוחה, מי קם אל הקטנה אם היא מתעוררת, ומי מחליף את מי אחרי חצי שעה. את החלוקה הזאת סוגרים בנסיעה, לא ברגע שהבכי מתחיל. כששני ההורים יודעים מה תפקידם, גם הילדים מרגישים את זה.
יקרה. זה חלק מחג עם ילדים קטנים, וזה לא ציון על ההורות שלכם. למקרים האלה בדיוק נכתב ״כשהבית מתפוצץ״, עם דרך מסודרת לרגע של התפרצות, צעד אחרי צעד. ומי שרוצה ליווי יומיומי קטן, הקהילה כאן.
שקמה דגרי, מדריכת הורים מוסמכת לגיל הרך (מדעי ההתנהגות, בוגרת ההכשרה של לריסה גינת) ואמא לצמודים בהפרש שנה וחודש. גם אני אורזת השבוע מזוודה אחת, שני ילדים, ושלושה ספרי השכבה.