
טנטרום בגיל שנתיים: למה זה קורה ומה עושים ברגע עצמו
בקצרה: טנטרום בגיל שנתיים הוא התפרצות של רגש גדול שהילד עדיין לא יודע להרגיע לבד. זה חלק רגיל מההתפתחות. ברגע עצמו עוזר להישאר רגועים וקרובים, לדבר מעט, לשמור על הגבול ולחכות שהגל יעבור. אחריו מתחברים מחדש, ומראש אפשר להפחית חלק מהטנטרומים דרך שגרה צפויה, הכנה למעברים ובחירות קטנות.
ההגדרה
מה זה בעצם טנטרום?
טנטרום, או התקף זעם, הוא רגע שבו הרגש של הילד גדול יותר מהיכולת שלו להחזיק אותו. הוא בוכה, צורח, נשכב על הרצפה, בועט או זורק דברים. לפעמים בגלל משהו שנראה לנו קטן מאוד: הכוס הלא נכונה, הבננה שנשברה, המסך שנכבה.
באותו רגע הילד לא מנסה לנהל אתכם. החלק במוח שאחראי על ויסות, סבלנות וחשיבה עדיין מתפתח, ובזמן הצפה הוא כמעט לא זמין. לכן גם ההסבר הכי הגיוני לא נקלט באמצע ההתפרצות.
מה קורה לילד
למה דווקא בגיל שנתיים?
גיל שנתיים הוא גיל של פער גדול בין מה שהילד רוצה לבין מה שהוא מצליח לעשות ולהגיד. בגיל הזה הוא:
- רוצה לעשות לבד, ומגלה שלא תמיד מצליח.
- מבין הרבה יותר ממה שהוא יודע להגיד במילים.
- מגלה שהוא אדם נפרד עם רצון משלו, ובודק אותו שוב ושוב.
- מתקשה לעבור ממשהו שהוא נהנה ממנו לדבר הבא.
- נשחק מהר כשהוא עייף, רעב או עמוס מגירויים.
כשכל אלה נפגשים ברגע אחד, מספיק דבר קטן כדי שהכול יתפרץ. לכן טנטרומים נפוצים במיוחד בשעות המעבר: בבוקר, בחזרה מהגן ולפני השינה.
ברגע עצמו
מה עושים ברגע הטנטרום? חמישה צעדים
שומרים את זה בטלפון. ברגע האמת לא צריך לזכור הכול, רק את הצעד הבא.
-
שומרים על ביטחון
בשנייה הראשונהאם הוא מרביץ, זורק או עלול להיפגע, עוצרים את זה בשקט ובתקיפות. מרחיקים חפצים, או לוקחים אותו למקום בטוח יותר.
אפשר לומר״אני לא אתן לך להרביץ. אני שומרת עליך.״
-
נרגעים קודם אתם
לפני שמגיביםנשימה ארוכה אחת ומתכופפים לגובה שלו. הילד ״בודק״ דרככם אם הכול בסדר, וקול שקט עוזר לו יותר מכל מילה נכונה.
אפשר לומר לעצמכם״זה גל. הוא יעבור.״
-
מדברים מעט
בזמן הסערהבזמן הצפה הוא לא יכול לעבד הסברים, שכנועים או שאלות. משפט קצר אחד, ואחר כך פשוט נוכחות.
אפשר לומר״אתה כועס. אני כאן איתך.״
-
שומרים על הגבול
כשהוא מבקש שוב ושובאפשר לתת מקום לכעס ובכל זאת לא לחזור בכם. ויתור באמצע מלמד שטנטרום משנה החלטות, ואז יהיו יותר מהם.
אפשר לומר״המסך נגמר, ואתה ממש עצוב על זה.״
-
מתחברים אחרי
כשהגל עוברחיבוק, כוס מים, ומשפט קצר על מה שקרה. בלי הרצאה ובלי עונש. כך הוא לומד שגם אחרי סערה, הקשר נשאר.
אפשר לומר״היה לך קשה. עכשיו נשארנו ביחד.״
רוב הטנטרומים נגמרים תוך דקות. הם רק מרגישים כמו נצח. מה שנשאר לילד מהם הוא בעיקר איך הגבתם.
מה פחות עוזר
מה לא כדאי לעשות בזמן טנטרום?
- להסביר, לשכנע או להתווכח. הוא לא יכול לשמוע את זה עכשיו.
- לאיים או להעניש באמצע ההתפרצות.
- לצחוק, להקטין או לומר ״זה כלום, די לבכות״.
- לוותר על הגבול רק כדי שהבכי ייפסק.
- לעזוב לגמרי. גם כשהוא לא רוצה מגע, עוזר לו לדעת שאתם קרובים.
מה שהכי עוזר לו ברגע הזה: שתישארו יציבים בזמן שהרגש עובר דרכו.
לפני
איך מפחיתים טנטרומים מראש?
אי אפשר למנוע כל טנטרום, אבל אפשר להוריד חלק מהם:
- שגרה צפויה. כשהילד יודע מה קורה עכשיו ומה יבוא אחר כך, יש פחות הפתעות להתפרץ עליהן.
- הכנה למעברים. ״עוד שתי גלישות והולכים הביתה״ עובד טוב יותר מ״יאללה, הולכים״ ברגע האחרון.
- בחירות קטנות. ״הכוס הכחולה או האדומה?״ נותן תחושת שליטה בלי להעביר לו את ההחלטה הגדולה.
- אוכל ושינה. הרבה טנטרומים הם בעצם רעב או עייפות. חטיף קטן לפני היציאה מהגן יכול לשנות ערב שלם.
- לזהות את השעה הקשה. אם זה קורה כל יום באותה שעה, כדאי לבדוק מה קורה רגע לפני.
הורות בדאבל
וכשיש בבית גם תינוק או אח קטן?
בבית עם ילדים צמודים, טנטרום של אחד פוגש כמעט תמיד גם את השני. הבכור מתפרץ בדיוק כשאתם מאכילים את התינוק, או שהצעיר נבהל מהצעקות ומתחיל לבכות גם הוא. פתאום צריך להחליט למי ניגשים קודם.
אין כלל אחד שמתאים תמיד. קודם בודקים אם יש סכנה, אחר כך מי צריך עזרה מיד, ואומרים משפט קצר גם לילד שצריך לחכות: ״אני רואה שגם אתה צריך אותי. אני מגיעה.״
כשהוא כבר צורח והשני מתחיל לבכות — למי ניגשים קודם ומה עושים?
ברגעים האלה לא מספיק להבין למה הטנטרום התחיל. צריך לדעת למי לגשת קודם, מה לעשות עם הילד שמתפרץ ואיך לעזור גם לאח שלו שמחכה.
זו בדיוק הדרך שמלמד מדריך ״הורות בדאבל״.
להכיר את ״הורות בדאבל״
אם עוד לא הכרנו
שקמה דגרי
אני שקמה דגרי, מדריכת הורים ויועצת שינה מוסמכת לגיל הרך, בוגרת מצטיינת בהכשרות להדרכת הורים ולייעוץ שינה בגישה ההוליסטית, ואמא לצמודים בהפרש של שנה וחודש.
מתוך החיים עם שני קטנטנים והעבודה עם משפחות יצרתי את שיטת ״הורות בדאבל״, דרך שעוזרת להבין מה כל ילד צריך ולדעת איך להגיב גם כששניהם צריכים אתכם יחד.
אני בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בייעוץ ארגוני, ומנהלת את קהילת ״אמאל׳ה צמודים״, שבה חברים יותר מ־300 הורים. עוד עליי · הליווי האישי
שאלות נפוצות
האם טנטרום בגיל שנתיים הוא נורמלי?
כן. טנטרומים נפוצים מאוד בין גיל שנה לגיל ארבע, ובמיוחד סביב גיל שנתיים. בגיל הזה הילד רוצה הרבה, מבין הרבה, אבל עדיין לא יודע להרגיע את עצמו או להסביר במילים מה קשה לו.
כמה זמן נמשך טנטרום?
רוב הטנטרומים נמשכים דקות ספורות, גם אם הן מרגישות ארוכות מאוד. כשההורה נשאר רגוע וקרוב ולא מוסיף עוד מילים, הסערה בדרך כלל נרגעת מהר יותר.
האם להתעלם מטנטרום?
לא כדאי להתעלם מהילד, אבל גם אין צורך להתווכח, לשכנע או לוותר על הגבול. אפשר להישאר קרובים, לומר משפט קצר כמו ״אני כאן איתך״, ולחכות שהגל יעבור.
מה עושים כשהילד מרביץ או זורק דברים בזמן טנטרום?
קודם כול עוצרים את הפגיעה בשקט ובתקיפות: ״אני לא אתן לך להרביץ״. אפשר להרחיק חפצים או להתרחק מעט, ולהישאר בטווח ראייה. אחרי שהוא נרגע מדברים על מה שקרה, בקצרה.
עד איזה גיל יש טנטרומים?
אצל רוב הילדים הטנטרומים הולכים ופוחתים בין גיל שלוש לארבע, ככל שהשפה והיכולת לחכות ולהתאכזב משתפרות.
מתי כדאי לפנות לייעוץ?
כשההתפרצויות תכופות מאוד, ארוכות במיוחד, כוללות פגיעה עצמית או באחרים, או כשאתם מרגישים שכלום לא עוזר והבית כולו סובב סביבן. אפשר להתחיל ברופאת הילדים או במדריכת הורים.
כלים ללא עלות שאפשר להתחיל מהם כבר היום
בחרו את מה שהכי מעסיק אתכם עכשיו וקבלו כלי קצר שיעזור לכם להבין מה קורה ומה אפשר לנסות בבית.
איפה הדאבל פוגש אותך?
שאלון קצר שיעזור לכם לזהות מה יוצר אצלכם הכי הרבה עומס ולקבל צעד ראשון שמתאים למה שקורה בבית.
להתחלת השאלוןמה עושים כששניהם צריכים אותי עכשיו?
צ׳קליסט קצר שיעזור לכם לדעת למי לגשת קודם ומה לומר לילד שצריך לחכות.
לקבלת הצ׳קליסטשעת העומס בדאבל
מיני־מדריך שיעזור לכם להבין למה אותה שעה מסתבכת שוב ושוב ומה אפשר לשנות כדי לעבור אותה עם פחות צעקות והתנגדויות.
לקבלת המיני־מדריך