בית › הבלוג › איך מחזקים ביטחון עצמי אצל ילדים: 5 דברים להתחיל בגיל הרך
שני ילדים קטנים משחקים על שטיח
הורות מובילה

איך מחזקים ביטחון עצמי אצל ילדים: 5 דברים להתחיל בגיל הרך

אם היו לי בנות צמודות, לא הייתי מחכה שהן יגדלו כדי ללמד אותן את הדברים האלה.

כשהן רוצות דברים שונים. כשאחת אומרת ״לא״ והשנייה מתאכזבת. כשאחת מתקשה והשנייה מיד נחלצת לעזור. וכשהן לא מצליחות להסתדר לבד.

כי הדברים שהייתי רוצה שהן ידעו על עצמן ועל מערכות יחסים בגיל 25 מתחילים במה שאנחנו מלמדות אותן היום.

חמישה דברים

5 דברים שהייתי מלמדת את הבנות הצמודות שלי כבר בגיל הרך

הייתי מתחילה בתוך הרגעים הקטנים שקורים בין אחיות כבר בגיל הרך.

  1. לדעת שהיא לא חייבת לעשות הכול בדיוק כמו אחותה

    איך זה נראה עכשיו: אחותה בחרה משהו ומיד היא רוצה בדיוק אותו דבר.

    לפעמים היא באמת רוצה אותו, וזה בסדר. אבל במקום להניח שאם אחת קיבלה משהו גם השנייה צריכה לקבל בדיוק אותו דבר, הייתי משאירה מקום לכל אחת לבחור:

    אפשר להגיד״אחותך בחרה את זה. ומה את רוצה לבחור?״

    לא הייתי מנסה לשכנע אותה להיות שונה מאחותה. הייתי עוזרת לה לבדוק מה היא רוצה.

    מה היא לומדת מזה להמשך? לעצור ולשאול את עצמה ״מה אני רוצה?״ גם כשמישהי שקרובה אליה רוצה משהו אחר, ולא להתאים את עצמה תמיד למי שמולה.

  2. להגיד מה היא רוצה במקום לחטוף, לצעוק או לדחוף

    איך זה נראה עכשיו: אחותה מחזיקה משהו שהיא רוצה והיא פשוט חוטפת.

    הייתי עוצרת את החטיפה ועוזרת לה להגיד את מה שעוד קשה לה להגיד לבד:

    אפשר להגיד״את רוצה את הבובה. אני לא אתן לך לחטוף. את יכולה להגיד לה: אני רוצה גם בובה.״

    אני לא מבטיחה שהיא תקבל את מה שהיא רוצה. אני מלמדת אותה שיש מקום לרצון שלה ושאפשר להגיד אותו בלי לפגוע.

    מה היא לומדת מזה להמשך? להגיד מה היא רוצה וצריכה, במקום לצפות שמי שמולה תנחש או לשמור את זה בפנים עד שהיא מתפוצצת.

  3. לא לוותר תמיד רק כדי שהמריבה תיגמר

    איך זה נראה עכשיו: אחותה בוכה כי היא רוצה את המעדן שהיא אוכלת, והכי קל להגיד: ״נו, תני לה.״

    אבל היא לא חייבת לוותר רק כדי שהבכי ייפסק.

    אפשר להגיד״את אוכלת את זה עכשיו. את לא חייבת לתת לה רק כי היא רוצה.״

    מה היא לומדת מזה להמשך? שהיא לא צריכה לוותר על מה שחשוב לה רק כדי שלא יהיה ריב או כדי שמישהי אחרת תהיה מרוצה ממנה.

  4. לדעת שמותר למישהי אחרת להתאכזב מה״לא״ שלה

    איך זה נראה עכשיו: אחותה רוצה להצטרף למשחק והיא לא רוצה כרגע.

    אם היא אומרת ״לא״ ואחותה מתחילה לבכות, אני לא חייבת מיד לשכנע אותה לשנות את התשובה כדי שהבכי יפסק.

    אני יכולה לעזור לה להגיד את הגבול שלה בצורה ברורה:

    אפשר להגיד״את יכולה להגיד: אני רוצה לשחק לבד עכשיו.״

    ובמקביל להיות עם האחות שהתאכזבה.

    מה היא לומדת מזה להמשך? שהיא יכולה להתחשב במה שמישהי אחרת מרגישה, בלי להיות אחראית לכך שהיא אף פעם לא תתאכזב ממנה.

  5. לבקש עזרה כשהיא לא מצליחה להסתדר לבד

    איך זה נראה עכשיו: המריבה כבר גדולה מדי והיא צועקת, בוכה או מנסה לפתור אותה בכוח.

    אני מלמדת אותה שהיא יכולה לעצור ולקרוא לי:

    אפשר להגיד״אמא, אני צריכה עזרה.״

    וכשהיא קוראת לי, אני לא חייבת מיד לפתור במקומה. אני יכולה לעזור לה להבין מה קרה ומה היא רוצה להגיד לאחותה.

    מה היא לומדת מזה להמשך? שהיא לא חייבת להתמודד עם הכול לבד. מותר לזהות שקשה לה, לבקש עזרה ולקבל אותה.

הורות מובילה

והנה החלק החשוב

אם היו לי בנות צמודות, לא הייתי מצפה מהן ללמוד את כל הדברים האלה ממשפט אחד.

הן היו לומדות אותם שוב ושוב בתוך הרגעים הקטנים של היום־יום.

וזו בדיוק המשמעות של הורות מובילה בעיניי: לא למנוע מהן לכעוס, לבכות או להתאכזב, ולא לגרום להן לוותר רק כדי שיהיה שקט.

אלא להבין מה קורה, להציב גבול כשצריך ולהישאר יציבה גם כשאחת מהן לא מרוצה ממנו.

כי הדברים שאנחנו רוצות שהילדים שלנו ידעו על עצמם ועל מערכות היחסים שלהם בעוד 20 שנה מתחילים במה שאנחנו מלמדות אותם היום.

הבנתם מה מלמדים. עכשיו נשאר לדעת איך מגיבים כששניהם צריכים אותך.

וכשצריך לדעת מה לעשות ברגע עצמו?

ועם צמודים, יש עוד המון רגעים שבהם אנחנו צריכות לדעת איך להגיב: כששניהם צריכים אותך ואת צריכה להחליט למי לגשת קודם. כשהצבת גבול והגיע בכי או טנטרום. כשהם רבים או מקנאים ואת רוצה להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות. וכשאותה התנגשות חוזרת שוב ושוב ואת רוצה להפחית אותה מראש.

בדיוק בשביל הרגעים האלה יצרתי את ״הורות בדאבל״, המדריך המעשי שלי לחיים עם שני ילדים קטנים, שיעזור לך להבין מה כל ילד באמת צריך ולדעת איך להגיב גם כששניהם צריכים אותך יחד.

כדי שלא תצטרכי בכל פעם מחדש לנחש מה נכון לעשות, ותוכלי להוביל את הרגעים האלה עם יותר בהירות ופחות צעקות ואשמה.

להכיר את ״הורות בדאבל״

בלי עלות

רוצים עוד כאלה?

השאירו מייל ואשלח לכם את המאמרים הבאים ישר לתיבה, וגם את הצ׳קליסט ״מה עושים כששניהם צריכים אותי עכשיו?״.

שקמה דגרי

אם עוד לא הכרנו

שקמה דגרי

אני שקמה דגרי, מדריכת הורים ויועצת שינה מוסמכת לגיל הרך, בוגרת מצטיינת בהכשרות להדרכת הורים ולייעוץ שינה בגישה ההוליסטית, ואמא לצמודים בהפרש של שנה וחודש.

מתוך החיים עם שני קטנטנים והעבודה עם משפחות יצרתי את שיטת ״הורות בדאבל״, דרך שעוזרת להבין מה כל ילד צריך ולדעת איך להגיב גם כששניהם צריכים אתכם יחד.

אני בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בייעוץ ארגוני, ומנהלת את קהילת ״אמאל׳ה צמודים״, שבה חברים יותר מ־300 הורים. עוד עליי · הליווי האישי

ממשיכים

קראו עוד בנושא