
ויסות רגשי אצל ילדים: 5 דברים שאפשר ללמד כבר בגיל הרך
אנחנו לא יושבות איתו לשיחה על הזוגיות שתהיה לו בעוד 20 שנה, אנחנו מלמדות אותו בתוך הרגעים הקטנים שקורים בבית עכשיו.
כשהוא כועס על אחיו. כשהוא שומע ״לא״. כשהוא פוגע. וכשהוא ממש לא רוצה לעשות את מה שביקשת.
חמישה דברים
5 דברים שאפשר להתחיל ללמד את הבנים שלך כבר בגיל הרך
הנה איך אני מתחילה ללמד את 5 הדברים האלה כבר בגיל הרך.
-
להגיד מה הוא מרגיש במקום לצעוק, להרביץ או להיסגר
איך זה נראה עכשיו: אחיו לקח לו משהו והוא דוחף אותו.
במקום רק להגיד ״לא מרביצים״, אני גם עוזרת לו להבין מה קרה לו ולתת לזה מילים:
אפשר להגיד״אתה כועס. רצית שהוא יחזיר לך. אני לא אתן לך להרביץ. אתה יכול להגיד לו: אני כועס שלקחת לי תחזיר לי.״
הגבול עוצר את הפגיעה. המילים מלמדות אותו מה אפשר לעשות במקום.
מה הוא לומד מזה להמשך? לזהות מה הוא מרגיש ולדבר על זה, במקום לתת לרגש לצאת בצעקות, התרחקות או פגיעה.
-
לשמוע ״לא״ ולכבד אותו גם כשהוא ממש לא מרוצה ממנו
איך זה נראה עכשיו: הוא רוצה את הצעצוע שאחיו משחק בו ואחיו לא רוצה לתת.
אני לא מכריחה את אחיו לחלוק רק כדי למנוע בכי:
אפשר להגיד״אתה ממש רוצה את זה והוא משחק בזה עכשיו. מותר לך להתבאס. אני לא אתן לך לקחת לו״
הוא לא צריך לאהוב את ה״לא״ כדי ללמוד לכבד אותו.
מה הוא לומד מזה להמשך? שהרצון שלו חשוב, אבל גם למי שמולו מותר להגיד ״לא״. אפשר להתאכזב בלי לנסות לשנות את התשובה בכוח.
-
לקחת אחריות כשהוא פוגע במקום להסביר למה אחיו התחיל
איך זה נראה עכשיו: הוא דחף את אחיו ומיד אומר: ״הוא לקח לי!״
אני יכולה להבין למה הוא כעס ובאותו זמן לא להצדיק את הפגיעה:
אפשר להגיד״כעסת כי הוא לקח לך. ועדיין אני לא אתן לדחוף. בוא נראה מה אפשר לעשות עכשיו כדי לעזור לו.״
במקום להכריח אותו להגיד ״סליחה״, אני עוזרת לו לראות מה קרה ולתקן.
מה הוא לומד מזה להמשך? שגם כשיש לו סיבה טובה לכעוס, הוא עדיין אחראי למה שהוא עושה ואם פגע, אפשר לעצור ולתקן.
-
להבין שלדאוג לבית זו אחריות משותפת, לא ״לעזור״
איך זה נראה עכשיו: גם פעוט יכול לקחת חלק קטן בבית: להחזיר צלחת לשיש, להכניס בגדים לסל, לאסוף צעצועים או להביא משהו לשולחן.
לא כי הוא ״עוזר לאמא״, אלא כי הוא חלק מהבית.
במקום״איזה ילד טוב שעזרת לי לסדר״
אפשר להגיד״סיימנו לשחק, עכשיו אנחנו מחזירים יחד את המשחקים למקום״
מה הוא לומד מזה להמשך? שלדאוג לבית ולקחת בו חלק זו אחריות משותפת, לא טובה שהוא עושה למישהו אחר.
-
לדעת שאפשר לכעוס על מישהו שאוהבים בלי לפגוע בו
איך זה נראה עכשיו: הוא כל כך כועס על אחיו שהוא רגע לפני שהוא דוחף או מרביץ.
אני לא צריכה לגרום לכעס להיעלם. אני עוצרת את הפגיעה:
אפשר להגיד״אתה ממש כועס עליו עכשיו. מותר לך לכעוס. אני לא אתן לך לפגוע בו.״
מה הוא לומד מזה להמשך? שכעס הוא רגש לגיטימי, אבל הוא לא נותן לו רשות להפחיד, להשפיל או לפגוע במי שמולו גם כשזה מישהו שהוא אוהב.
הורות מובילה
והנה החלק החשוב
אף אחד מחמשת הדברים האלה לא נלמד ממשפט אחד.
הם נבנים שוב ושוב בתוך הרגעים הקטנים של היומיום.
וזו בדיוק המשמעות של הורות מובילה בעיניי: לא למנוע מהילד לכעוס, לבכות או להתאכזב ולא להיות קשוחה כדי שילמד ״איך מתנהגים״.
אלא להבין מה קורה לו, להציב גבול כשצריך ולהישאר יציבה גם כשהוא לא מרוצה ממנו.
כי הדברים שאנחנו רוצות לראות בהם בעוד 20 שנה מתחילים במה שאנחנו מלמדות אותם היום.
וכשצריך לדעת מה לעשות ברגע עצמו?
ועם צמודים, יש עוד המון רגעים שבהם אנחנו צריכות לדעת איך להגיב: כששניהם צריכים אותך ואת צריכה להחליט למי לגשת קודם. כשהצבת גבול והגיע בכי או טנטרום. כשהם רבים או מקנאים ואת רוצה להבין מה עומד מאחורי ההתנהגות. וכשאותה סיטואציה חוזרת שוב ושוב ואת רוצה להבין מה אפשר לשנות עוד לפני שהיא מתפוצצת.
בדיוק בשביל הרגעים האלה יצרתי את ״הורות בדאבל״, המדריך המעשי שלי לחיים עם שני ילדים קטנים, שילמד אותך להבין מה כל ילד באמת צריך ולדעת איך להגיב גם כששניהם צריכים אותך יחד.
כדי שלא תצטרכי בכל פעם מחדש לנחש מה נכון לעשות ותוכלי להוביל את הרגעים האלה עם יותר בהירות ופחות צעקות ואשמה.
להכיר את ״הורות בדאבל״בלי עלות
רוצים עוד כאלה?
השאירו מייל ואשלח לכם את המאמרים הבאים ישר לתיבה, וגם את הצ׳קליסט ״מה עושים כששניהם צריכים אותי עכשיו?״.
אם עוד לא הכרנו
שקמה דגרי
אני שקמה דגרי, מדריכת הורים ויועצת שינה מוסמכת לגיל הרך, בוגרת מצטיינת בהכשרות להדרכת הורים ולייעוץ שינה בגישה ההוליסטית, ואמא לצמודים בהפרש של שנה וחודש.
מתוך החיים עם שני קטנטנים והעבודה עם משפחות יצרתי את שיטת ״הורות בדאבל״, דרך שעוזרת להבין מה כל ילד צריך ולדעת איך להגיב גם כששניהם צריכים אתכם יחד.
אני בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות ותואר שני בייעוץ ארגוני, ומנהלת את קהילת ״אמאל׳ה צמודים״, שבה חברים יותר מ־300 הורים. עוד עליי · הליווי האישי